הכנסת פרסמה חוק הכולל שינויים מהותיים בפקודת מס הכנסה:
• הרחבת הגדרת חברות ארנק
• מנגנונים חדשים לחיוב חלוקת דיבידנדים
• הטלת מס יסף נוסף של 2% על הכנסות הוניות
להלן סקירה קצרה של עיקרי החוק בתחום המיסים:
א. הטלת מס יסף נוסף בשיעור של 2% על הכנסה ממקורות הוניים
לפי סעיף 121ב לפקודת מס הכנסה, נכון לשנת 2025 יחיד חייב במס ייסף בשיעור של 3% על הכנסה חייבת מעל 721,560 ₪
לפי חוק ההסדרים, החל מיום 01.01.2025 עלה מס יסף ל-5% על הכנסות הוניות לרבות:
– רווחי הון
– שבח מקרקעין
– מכירת דירות מגורים (ששוויה מעל 5.385 מיליון ש"ח)
ב. הטלת מס מיוחד בשיעור של 2% על רווחים עודפים לא מחלוקים
נקבע בפקודת מס הכנסה כי יוטל מס נוסף על רווחים לא מחולקים בחברות מעטים. המס מחושב על בסיס שנתי בהתאם לגובה הרווחים הצבורים ואופן השימוש בהם.
מס נוסף של 2% רווחים לא מחולקים בחברות מעטים, למעט רווחים המשמשים לפעילות עסקית מהותית ("כרית ביטחון"). כרית הביטחון תיקבע לפי הגבוה מבין:
* הוצאות מוכרות למס בשנה הנוכחית או ממוצע שלוש שנים
* עלות נכסיה העסקיים של החברה (בניכוי הון עצמי ונכסים פיננסיים, כמו ניירות ערך, נדל"ן להשקעה וכד')
* יתרת רווחים ראויים לחלוקה של עד 750,000 ש"ח.
ג. הרחבת תחולת סעיף 62א לפקודה (חברות ארנק(
• רקע כללי
בישראל, בדומה למדינות רבות בעולם, חל משטר מס דו-שלבי על חברות. במסגרת זו, בשלב הראשון מוטל מס חברות בשיעור של 23% על רווחי החברה השנתיים. בשלב השני, כאשר בעלי החברה מושכים את הרווחים כדיבידנד, מוטל מס דיבידנד דיפרנציאלי: 30% על בעלי מניות מהותיים ו-25% על בעלי מניות אחרים. בשקלול שני השלבים, בעל מניות מהותי נושא בנטל מס כולל של כ-46%, ואם הוא חייב במס יסף, שיעור המס המצרפי עולה לכ-48%.
שיטת המיסוי הדו-שלבית מעניקה יתרון משמעותי לפעילות באמצעות חברה מבחינת עיתוי תשלום המס. בעוד שעצמאי מחויב בתשלום מס מלא במועד הפקת ההכנסה, פעילות באמצעות חברה מאפשרת דחיית תשלום חלק מהמס עד למועד חלוקת הרווחים. המחוקק ראה בדחיית המס כלי לעידוד השקעות והרחבת פעילות עסקית. למעשה, המדינה "משתתפת" במימון ההשקעות באמצעות ויתור זמני על מס הדיבידנד, מתוך הנחה שהדבר יתרום לצמיחה כלכלית ולהגדלת הרווחה במשק, ובהמשך גם להכנסות מס גבוהות יותר.
אולם בפועל, מערך התמריצים הקיים מוביל חברות רבות לצבירת רווחים (לאחר תשלום מס חברות) והשקעתם באפיקים פסיביים, בעיקר בשוק ההון ובנדל"ן, במקום בהשקעות ריאליות. חברות אלה נמנעות מחלוקת דיבידנדים ומשמשות כ"ארנק" לצבירת הון עבור בעליהן. הימנעות מתשלום השלב השני במיסוי מותירה בידי החברה סכומים גבוהים יותר להשקעה, כאשר הרווחים מהשקעות אלה ממוסים רק במס חברות ומושקעים מחדש. כך, במקום דחייה זמנית של מס הדיבידנד, נוצרת דחייה de facto קבועה. הרווחים הבלתי מחולקים בחברות אלה כמעט ואינם מופנים להרחבת הפעילות העסקית המקורית או לפעילות כלכלית ריאלית אחרת. התנהלות זו מנוגדת לתכלית החקיקה, שכן בעוד שהמחוקק התכוון לעודד השקעות ריאליות באמצעות דחיית המס, המנגנון משמש בפועל בעיקר להפחתת נטל המס של בעלי המניות.
למעשה קיימים שני סוגי של חברות ארנק:
1. חברת משלח יד- חברה אשר עיקר רווחיה נובעים מפעילות בעל המניות (חברת ארנק פעילה).
2. חברת החזקה- חברות אלה הן חברות ללא פעילות עסקית משמעותית, ומרבית הכנסותיהן פסיביות (הכנסות מדיבידנד, ריבית, רווחי הון וכד').
על אף ששני סוגי החברות מוגדרים כחברות ארנק, הם נבדלים זה מזה במאפיינים מהותיים, ובהם היקף הרווחים, מקורות ההכנסה ושיעורי הרווחיות. עם זאת, המכנה המשותף ביניהן הוא שמשטר המס הנוכחי מאפשר להן להימנע מחלוקת רווחים כדיבידנד לבעליהן, ובכך הן משמשות כ"ארנק" לצבירת כספים בסביבת מיסוי מועדפת.
בהתאם למודל זה, חברה ריאלית שרווחיה הצבורים אינם משמעותיים ביחס להיקף הוצאותיה השנתיות, תהיה פטורה מתשלום המס החדש. לעומתה, חברת החזקות, שעיקר הכנסותיה נובעות מדיבידנדים פטורים מחברות בנות, והיא מאופיינת בהוצאות מינימליות וללא הכנסה חייבת משמעותית, תחויב במס החדש על מרבית רווחיה הצבורים. ככל שהחברות החייבות במס החדש יבחרו להגדיל את חלוקת רווחיהן או להשקיע את הרווחים בפעילות ריאלית, כך תקטן חבות המס החדש שלהן בהתאמה.
במסגרת החוק, ישנה הרחבה של המסגרת הרגולטורית לטיפול בחברות ארנק במספר מישורים:
1. הרחבת ההגדרה של חברות ארנק
2. הקניית כלים לרשות המיסים לחייב חברות ארנק בחלוקת רווחים עודפים כדיבידנד לבעלי המניות
3. הטלת מס ייעודי בשיעור של 2% על רווחים עודפים שלא חולקו
להלן פירוט התיקונים הקיימים בחוק:
צמצום החרגת בעל מניות מהותי מתחולת הוראות סעיף 62א לפקודה
בעבר סעיף 62א(א)(1) החריג מתחולתו הכנסה המשולמת לחברת מעטים על ידי חברה אחרת, כאשר היחיד החזיק בחברה האחרת בשיעור של 10% ומעלה. כתוצאה מכך, הכנסה זו אינה יוחסה לבעל המניות המהותי ואינה חויבה במס שולי.
ההצדקה למתן שירותים של בעל מניות לחברה שבבעלותו מאבדת מתוקפה כאשר שיעור ההחזקה אינו מקנה שליטה בחברה (כלומר, פחות מ-25%). לפיכך, החוק מצמצם את תחולת ההחרגה רק למקרים בהם קיימת החזקה של 25% ומעלה בחברה האחרת.
צמצום תקופת הבחינה לסיווג כחברת ארנק
סעיף 62(א)(3) קובע חזקה חלוטה לפיה פעולות היחיד ייחשבו כפעולות עובד עבור מעסיק בהתקיים התנאים הבאים:
– 70% או יותר מסך הכנסות חברת המעטים בשנת המס נובעים משירות שניתן על ידי היחיד לגורם אחד
– השירות ניתן במשך 30 חודשים לפחות מתוך תקופה של ארבע שנים
השינוי הוא בתקופת הבחינה כך שהיא מתייחסת לתקופה של 22 מתוך 36 חודשים.
שינוי זה מגביר את הפיקוח על בעלי השליטה שהיו בעבר שכירים וכעת מספקים שירותים דרך חברות פרטיות.
הוספת חלופה חדשה לסיווג כחברת ארנק (חברות עם רווחיות עודפת(
סעיף 62א לפקודה הורחב, ונוספה לו חלופה נוספת לסיווג חברה כחברת ארנק.
לפי החלופה החדשה, אם שיעור הרווחיות עולה על 25% מפעילות עתירת יגיעה אישית, החברה עשויה להיחשב כחברת ארנק ולחול עליה מנגנון ייחוס הכנסה לבעלי המניות המהותיים.
שיעור רווחיות גבוה מפעילות כזו נובע לרוב מכך שבעלי המניות משאירים חלק משמעותי מההכנסה בחברה, במטרה להימנע מתשלום מס שולי. זאת למרות שמבחינה מהותית, הכנסה זו הייתה אמורה להיות מיוחסת להם באופן ישיר.
בעל מניות מהותי פעיל בחברה (שהכנסת החברה נובעת, באופן מלא או חלקי, מיגיעתו האישית) יחויב במס שולי על חלקו בהכנסה החייבת של החברה מפעילות עתירת יגיעה אישית, ככל שזו עולה על 25% מההכנסה האמורה.
ד. תיקון סעיף 77 לפקודה (דיבידנד רעיוני(
סעיף 77 לפקודה, אשר עבר תיקון מקיף בשנת 2017, הוא כיום הכלי המרכזי להתמודדות עם סוגיית חברות ההחזקה. הסעיף מעניק למנהל רשות המיסים סמכות, לאחר התייעצות עם ועדה ציבורית, להורות על מיסוי רווחים לא-מחולקים של חברת מעטים כאילו חולקו כדיבידנד, בתנאי שלא חולקו במשך חמש שנים לפחות ממועד צבירתם.
הפעלת הסמכות מותנית בשני תנאים מצטברים:
1. אי-חלוקת הרווחים מובילה להימנעות ממס או להפחתתו
2. חברת המעטים מסוגלת לחלק את רווחיה, כולם או חלקם, מבלי לפגוע בקיום העסק ובפיתוחו.
הסעיף תוקן ופושט, באופן שמקל על המנהל בניהול הליך פרטני מול חברות בעלות יתרת עודפים משמעותית, ומאפשר התמודדות יעילה עם מקרים של צבירת רווחים ללא צורך עסקי מוצדק. בנוסף, נקבע כי הפעלת הסעיף אינה מחייבת הוכחת כוונה אקטיבית לתכנון מס, אלא די בהתקיימות הקריטריונים האובייקטיביים שנקבעו בו.
החוק מטיל מס שנתי בשיעור 2% על יתרת הרווחים העודפים של חברת מעטים.
עם זאת, הקנס לא יחול במקרים הבאים:
• הפסדי החברה עלו על 10% מסך הרווחים הנצברים לתום השנה הקודמת.
• חולק דיבידנד השווה ל-50% או יותר מיתרת הרווחים העודפים לתום השנה הקודמת.
• חולק דיבידנד השווה ל-6% או יותר מסך הרווחים הנצברים לתום השנה הקודמת.
ה. הקפאת תיאום סכומים לאינפלציה בשנים 2025 עד 2027
חלק מהסכומים הקבועים בחוקי המס מותאמים לאינפלציה (כמו: תקרת הפטור על הכנסה משכר דירה למגורים, מדרגות המס, נקודות זיכוי ועוד) וזאת במטרה להגדיל את הכנסות המדינה ממיסים. הוחלט כי בשנים 2025 עד 2027 תבוטל ההתאמה לאינפלציה של חלק מהסכומים הקבועים בחוקי במס.
ו. ביטול איחוד עוסקים לצורכי מס ערף מוסף
בוטלה האפשרות לרישום של מספר עוסקים כעוסק אחד (איחוד עוסקים) וזאת כחלק מהמלחמה בהון השחור.
לאור השינויים המתוארים לעיל, נדרשת היערכות מוקדמת ותכנון מס מתאים. מומלץ לשקול את הפעולות הבאות עד ליום 31.12.2025:
1. חלוקת דיבידנדים
2. מימוש רווחים פסיביים, כגון רווחים מניירות ערך
3. הקדמת תקבולי שכר דירה
לבחינת אפשרויות נוספות לאופטימיזציית מס בעקבות השינויים שקרו, אנו מזמינים אתכם לפנות למשרדנו לייעוץ מקצועי מותאם אישית.