פסיקה חדשה בעניין החזר הוצאות דלק, יולי 2013

פסיקה חדשה בעניין החזר הוצאות דלק, יולי 2013
בפסק דין אליל 2000 שיווק וניהול בע"מ (בעמ"ה 1184-06) אשר ניתן ביום 27 ביוני 2013, על ידי בית המשפט המחוזי, נקבע כי מקום בו המעביד אינו מעמיד רכב לרשותו של העובד ומשיב לו לאחר מכן את ההוצאות בגין השימוש ברכבו הפרטי, יש לראות בתשלום זה כהוצאה של המעביד ולא כהחזר הוצאות לעובד, אשר מחויב במס ועובר דרך תלוש המשכורת של העובד.
במקרה דנן, המערערת עוסקת בהפצת טלפונים ניידים מדלת לדלת ולשם כך מעסיקה צוות עובדים. על כל צוות עובדים אחראי ראש צוות אשר, בין היתר, מסיע אותם ברכבו הפרטי לאזורי המכירה השונים. ראשי הצוותים קיבלו מהמערערת, בנוסף למשכורת החודשית, תשלומים נפרדים עבור החזר הוצאות הדלק שהוציאו במסגרת עבודתם. חשוב לציין, כי העובדים לא חויבו במס עבור תשלומים אלו, כלומר התשלומים לא עברו דרך תלושי השכר. בנוסף, הוצאות אלו נרשמו כהוצאות מוכרות בדוחותיה הכספיים של המערערת.

במסגרת ביקורת ניכויים למערערת, פקיד השומה טען כי החזר הוצאות אלו מהווה הכנסת עבודה בידי עובדי המערערת וכי יש לחייב את העובדים במס.

כאמור, בית המשפט קבע כי החזר הוצאות הדלק במקרים בהם המעביד לא מעמיד רכב לרשותו של העובד עבור עבודה שהינה כולה עבור המעביד, יחשבו כהוצאה של המעביד ולא כהכנסת עבודה של העובד אשר יש למסות.

בנוסף, קבע בית המשפט כי נטל ההוכחה הינו על המעביד להוכיח כי ההוצאה כולה הייתה עבורו.
למרות האמור, חשוב לציין כי במקרה הנ"ל, המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה ולכן בית המשפט קבע כי החזר ההוצאות חייב במס ודחה את ערעורה.
למיטב ידיעתנו, נציבות מס הכנסה מתכוונת להגיש ערעור כנגד פסק דין זה. בנוסף מכיוון שנטל ההוכחה הוא על המעביד יש לשקול בזהירות רבה שימוש בפסיקה זו שכן רשות המיסים תדרוש הוכחות חד משמעיות שאכן הנסיעות נעשו לטובת המעביד בלבד.