פסק דין של ביהמ"ש העליון בעניין מלונות צרפת ירושלים, אוקטובר 2013
פסק דין זה דן בסוגיה של הבחנה בין מקרקעין לבין מיטלטלין, בהקשר של מס רכישה.
החברה מלונות צרפת ירושלים בע"מ (להלן "החברה") חישבה את מחיר עסקת רכישת המלון ע"י סכימה של שתי עסקאות, הראשונה- רכישת מקרקעין והשנייה- רכישת מיטלטלין בנפרד. זאת לפי יחס של כ- 60% מקרקעין וכ- 40% מיטלטלין. מטרת החברה הייתה להפחית את הבסיס עליו היא מחויבת לשלם מס רכישה.
רשויות מיסוי מקרקעין לא קיבלו את עמדת החברה.
בפסק הדין שהוצא בבית המשפט המחוזי דחה בית המשפט את טענת החברה וקבע כי יש לבחון כל רכיב בנפרד ולבדוק האם הפריט הינו חלק אינטגרלי של מבנה המלון ומותאם במיוחד לצורכי המלון.
החברה הגישה ערעור לביהמ"ש העליון וזה דחה את הערעור. השופטים קבעו כי יש לבחון את העובדות לא רק על פי המבחן הפיסי הצר אלא גם בהיבט הכלכלי. השופטים קבעו כי המבחן המרכזי שיש להחיל הינו מבחן הכוונה, במסגרתו יש לבחון האם הייתה מלכתחילה כוונה לחיבור של קבע לקרקע.
לצד מבחן זה נקבעו מספר מבחני עזר:
- המבחן הפיסי – האם ניתן לנתק את פריט המיטלטלין (כביכול) מבלי לגרום נזק לפריט או למקרקעין.
- המבחן הכלכלי – האם הפריט יאבד באופן ניכר משוויו בעקבות ניתוקו.
- מבחן האופי וזהות הפריט – האם הפריט יאבד את זהותו ואופיו בעקבות ניתוקו.
- מבחן זהות המקרקעין וערכם הכלכלי לאחר ניתוק הפריט – האם ערך המקרקעין יאבד באופן ניכר או שהמקרקעין יאבד את זהותם ומאפייניהם.
- מבחן השכל הישר.
על מנת להמחיש את הנושא ניתן לדמיין טענה של החברה כי עבודות אומנות בקירות המלון יחשבו כמיטלטלין שניתן להפרדה ואזי להפעיל את המבחנים הנ"ל לצורך הקביעה.
החברה הגישה עתירה לדיון נוסף בנושא. נשיא ביהמ"ש העליון דחה את הבקשה.