פסק דין של בית המשפט המחוזי בעניין ז'ורבין -רווחים ראויים לחלוקה, אוגוסט 2013

פסק דין זה דן בסוגיה האם על חברה לכלול בחישוב רווחיה הראויים לחלוקה את חלקה ברווחיהן הבלתי מחולקים של חברות נוספות המוחזקות על ידה (להלן "רווחי אקוויטי").
מר אורן ז'ורבין ( להלן "המערער") , בעל מניות בחברת דחף מפעלי ארגון פרסום והפצה בע"מ מחזיק ב-  50% ממניותיה. בשנת המס 2009 חולק לו דיבידנד בסך של כ- 17 מיליון ש"ח. הכנסה זו דווחה על ידי המערער כהכנסה החייבת במס בשיעור של 12% , בהתאם להוראת השעה שנקבעה במסגרת חוק ההתייעלות הכלכלית.
על פי חישובו של פקיד השומה, הרווחים הראויים לחלוקה הינם בגובה של 5 מיליון ש"ח בלבד וחלקו של המערער הינו 2.5 מיליון ש"ח. כמו כן, טען פקיד השומה כי מאחר והמערער רכש את מניותיו במהלך שנת 2000, לא היה זכאי מלכתחילה לחישוב רווחים ראויים לחלוקה שנצברו במהלך השנים 1999-1996, כפי שנעשה בפועל על ידי המערער.
בית המשפט קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי הרווחים הראויים לחלוקה, יחושבו החל משנת 2000. לעניין סוגיית הכללת רווחי האקוויטי בחישוב ברווחים הראויים לחלוקה, קיבל את עמדת המערער וקבע כי גם לפי החלופה המיסויית, רווחי אקוויטי הינם רווחים הממוסים ברמת החברה הכלולה ויש לראותם כאילו נתחייבו כבר במס. מסיבה זו, יש לכלול רווחים אלו במסגרת חישוב הרווחים הראויים לחלוקה.
נציין כי על פי סעיף 94ב(ב)(1) מוגדרות שתי חלופות לחישוב רווחים ראויים לחלוקה:

1. החלופה החשבונאית – חישוב הרווחים שנצברו לחברה מתום שנת המס שקדמה לרכישת המניה ועד תום שנת המס שקדמה לשנת מכירת המניה על פי מאזן החברה.
2. החלופה המיסויית – סכום הרווחים לצרכי מס שנבעו לחברה ( הרווחים שנתחייבו במס או במס שבח במהלך תקופת החישוב).

למיטב ידעתנו, בכוונת רשויות המס לערער על פסק דין זה.