קביעת תושבות מס לחברה זרה בישראל: ניתוח פסק דין והשלכות

קביעת תושבותה של חברה זרה כישראלית לצרכי מס
פסק דין עמ"ה 1029/00 – קביעת תושבותה של חברה זרה כישראלית לצורכי מס   

לאחרונה, ניתן על ידי בית המשפט המחוזי פסק דין לעניין סיווגה של חברה שהוקמה מחוץ לישראל כחברה תושבת ישראל על פי מבחן השליטה והניהול הקבוע בסעיף 1 לפקודת מס הכנסה. בשנת 1987 יסדו בני הזוג ניאגו חברה ישראלית שעסקה בייצוא מוצרי טקסטיל. מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1990, הקימו בני הזוג חברה בחו"ל והעבירו אליה את כל הפעילות העסקית הנוגעת לקשרים עם לקוחות בחו"ל. בשנת 1993, ערב הנפקת החברה הישראלית בבורסה, מכרה החברה שבחו"ל את פעילותה לחברה הישראלית בתמורה לכ- 22 מיליון ₪ וחילקה לבני הזוג דיבידנד. מאחר ובשנת 1993, לפני הרפורמה במס הכנסה במסגרת תיקון 132, שיטת המס הייתה בעיקרה טריטוריאלית, טענו בני הזוג, כי הכנסת הדיבידנד התקבלה לראשונה מחוץ לישראל ולכן לא חייבת במס בישראל. מנגד, פקיד השומה ביקש לחייב את בני הזוג בהכנסה מדיבידנד מאחר והחברה בחו"ל נחשבת לתושבת ישראל מכוח שליטה וניהול מישראל.
בית המשפט פסק לטובת פקיד השומה וקבע כי בפועל כל הפעילות מול קניינים זרים ויצרנים ישראלים בוצעה מתחומי ישראל וכי גם במקרה בו לא הייתה קמה החברה הזרה, לא הייתה נפגעת הפעילות העסקית של החברה הישראלית. בנוסף, קבע בית המשפט כי מאפיינים נוספים כגון הדירקטוריון, המשרדים וחשבון הבנק הממוקמים בחו"ל לא מעידים על כך כי מדובר בישות תאגידית עצמאית ונפרדת מהחברה הישראלית.
חשוב להזכיר כי בשנת 2002 פרסמה רשות המסים חוזר בעניין קביעת שליטה וניהול. על פי החוזר, יש לקבוע היכן נקבעת המדיניות העסקית של החברה והיכן מתקבלות ההחלטות האסטרטגיות.
נציין כי על פי גישת רשות המסים יש לבחון את העובדות המובילות למסקנה מהיכן עסק מסוים מנוהל ונשלט וכי רישום פורמלי של התאגדות ורישום חשבונאי אינו מעיד בהכרח על מקום הניהול האסטרטגי של העסק.