אוקטובר 2014

נושא 1: אי התרת קיזוז הפסד הון ניירות ערך הנסחרים מחוץ לישראל הנובע מירידה בשער
מטבע – פס"ד בית המשפט המחוזי כלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות בע"מ

  

 

בחודש אוגוסט 2014 פורסם פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב לעניין חברת כלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות בע"מ.

פסק הדין דן בסוגיה האם ניתן לקזז הפסד הון הנובע מירידה בשער המטבע מניירות ערך הנסחרים מחוץ לישראל.

 

להלן עובדות המקרה:

  • חברת כלל פיננסים בטוחה ניהול השקעות בע"מ (להלן – "המערערת")
    הינה חברה תושבת ישראל.
  • המערערת עוסקת בניהול תיקי השקעות אשר בהם נסחרים, בין היתר, ניירות ערך חוץ שערכם נקוב במטבע חוץ.
  • בעת חישוב ניכוי המס במקור החייב בגין מימוש ניירות הערך הנ"ל, קיזזה המערערת את מלוא ההפסד הנוצר בגין מימוש נייר הערך. כלומר, נלקח בחשבון ההפסד שנובע מירידה בשער המטבע.

 

עמדת פקיד השומה :

פקיד השומה טען כי לא ניתן להכיר בחלק ההפסד הנובע ממכירת נייר ערך חוץ שמקורו בירידה בשער מטבע.

 

פסיקת בית המשפט:

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה וקבע כי במכירת נייר ערך חוץ גלומים 2 נכסים:

  1. נייר ערך חוץ.
  2. מטבע החוץ בו נקוב נייר הערך.

בית המשפט הסביר כי יש לבצע הפרדה בין הרווח/ההפסד הנובע מהשינוי בשער נייר הערך בבורסה בה הוא נסחר (נכס מספר 1 לעיל) לבין הרווח/ההפסד הנובע מהשינוי בשער מטבע החוץ ביחס לשקל (נכס מספר 2 לעיל).

מאחר ורווחים הנובעים משינויים בשער המטבע ביחס לשקל (הפרשי שער) הינם פטורים ממס, לא יותרו בקיזוז הפסדים ממקור זה.

כלומר, ניתן לקזז הפסדים הנובעים מהשינוי בשער נייר הערך בבורסה בה הוא נסחר בלבד.

 

 

פועל יוצא מפסק הדין הוא כי לצורך חישוב רווח או הפסד הון בנייר ערך זר, יש לחשב תחילה את הרווח או ההפסד במונחי מטבע חוץ ולאחר מכן להכפיל את התוצאה בשער החליפין ביום המכירה.

להלן דוגמא מספרית:

מט"חשע"חש"ח
תמורה803240
עלות1003.5350
הפסד20110

 

ניתן לראות על פי הנתונים שלעיל כי נוצר הפסד מניירות ערך בסך 110 ש"ח .

פיצול ההפסד:

110 ש"ח

 

 

חלק מוכר בגין ירידה בשער נייר הערך:                   חלק לא מוכר בגין ירידה בשער המט"ח:

*3 = 60              (100-80)                                *100 = 50              (3.5-3)

 

 

נושא 2: פס"ד בית המשפט המחוזי בעניין ערעור מר משה ענתבי

 

 

בחודש אפריל 2014 פורסם פסק הדין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב בעניין ערעורו של מר משה ענתבי.

להלן עובדות המקרה:

  • מר משה ענתבי (להלן "המערער") עבד כשכיר בקופת חולים "מכבי שירותי בריאות" (להלן "מכבי") בין השנים 1999 – 2008.
  • בשנת 2008 הוגש כתב אישום כנגד המערער ועובדת נוספת, בו הואשמו בגניבה מהמעביד.
  • במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים, התחייב המערער לשלם למכבי סך של 910,000 ₪ ובנוסף התחייב להעביר כספי תגמולים שנצברו לזכותו.
  • בעקבות כך, פקיד שומה רחובות , על פי הוראות סעיף 2 לפקודת מס הכנסה הגדיל את הכנסתו המוצהרת מעבודה של המערער לשנים 2007 – 2008 לסכום כולל של 1,820,640 ₪.

 

טענות המערער:

  1. הכנסתו מגניבת הכספים עמדה על סך 910,340 ₪ בלבד.
  2. יש להכיר בהפסדים שנגרמו לו מפעילות בניירות ערך בשנות המס שבערעור, אשר עולות לכדי עסק ולהתיר את קיזוזם מהכנסתו מגניבת הכספים.
  3. יש להתיר בניכוי תשלומים אשר בוצעו בשנת 2008 עבור קורסים בשוק ההון ושכר טרחת עורך דין.

 

פסיקת בית המשפט :

בית המשפט דחה את טענת המערער ביחס לגובה הכנסתו מגניבת הכספים ממכבי.

לעניין קיזוז הפסדים מניירות ערך, הוזכר פס"ד בע"א רפאל מגיד בו נסקרו המבחנים להבחנה בין הכנסה פירותית להכנסה הונית, בין היתר :

  • טיב הנכס
  • תדירות העסקאות
  • ההיקף הכספי של העסקאות
  • אופן המימון של העסקאות
  • מבחן העל – משמעותו כי כל אחד מהמבחנים שלעיל אינו מספיק ואינו הכרחי על מנת לסווג את העסקה כהונית או כפירותית. הקביעה נבחנת בכל מקרה ומקרה על פי נסיבות העניין ועל פי מכלול המרכיבים של הפעולה.

 

בית המשפט דחה את טענת המערער וקבע כי יש לראות את פעילות המערער בתחום ניירות ערך בשנים 2007 – 2008 כפעילות הונית ולא כפעילות עסקית, מהסיבות הבאות בין היתר:

 

  • בתקופה הרלוונטית הועסק המערער על ידי מכבי ככלכלן במחלקת התקציב ופעילותו בתחום ניירות הערך נעשתה במסגרת עבודתו.
  • המערער לא השקיע ביצירת מנגנון עצמאי לפעילותו בתחום ניירות הערך.
  • לא היה למערער תיק במע"מ בשנים אלו והמערער דיווח על פעילותו כפעילות הונית.

 

כמו כן, בית המשפט דחה את טענת המערער לעניין קיזוז תשלומי שכר טרחת עורך הדין וקבע כי ככל שתשלומים אלו קשורים להליכים פליליים אין הם הוצאה מותרת.

 

 

נושא 3: פס"ד בית הדין לעבודה – האם אירוע גיבוש לעובדים אשר מהווה "טובת הנאה"
נכלל בגדר הכנסת עבודה?

 

בחודש מאי 2014 פרסם בית הדין האזורי לעבודה פסק הדין בעניין תביעתה של חברת דה נשון טרפיק בע"מ נגד המוסד לביטוח לאומי.

פסק הדין דן בעניין סיווג אירוע גיבוש לעובדים ,אשר מהווה טובת הנאה למעביר ,כהכנסת עבודה אשר חייבת בתשלום דמי ביטוח לאומי.

 

להלן עובדות המקרה:

  • חברת דה נשון טרפיק בע"מ (להלן "התובעת") הינה חברה הפועלת בתחום השיווק והפרסום באינטרנט ומעסיקה כ- 250 עובדים.
  • כל שנה מארגנת התובעת אירוע גיבוש לעובדיה, ללא בני משפחה, הכולל לינה וארוחת ערב ופעילויות חברתיות. כמו כן, מארגנת אירוע חברה , ללא בני משפחה, הכולל ארוחת ערב ונאומים שונים.
  • התובעת לא זקפה לעובדים שווי בשכר בגין פעילויות אלו ולא שילמה דמי ביטוח לאומי מעבר לתשלום הקבוע בגין משכורות העובדים.
  • ימי הפעילויות נחשבו כימי עבודה לכל דבר ועניין.
  • המוסד לביטוח לאומי (להלן "הנתבע"), לאחר ביקורת ניכויים שערך, החליט כי יש לחייב את התובעת בדמי ביטוח בסך של כ-285 אש"ח עבור השנים 2006-2009.

 

טענת התובעת:

טובת המעביד גוברת וזאת אף אם העובדים מפיקים הנאה כלשהי מהפעילות, לכן יש התיר בניכוי את ההוצאות בגין הפעילויות ואין צורך כי יזקפו למשכורות העובדים כהכנסת עבודה החייבת בדמי ביטוח לאומי.

 

טענת הנתבע:

הפעילויות שערכה התובעת הינם טובת הנאה לעובד ולכן מהווים הכנסה מעבודה (על פי סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה) אשר חייבים בדמי ביטוח מלאים לפי סעיף 344 (א).

 

פסיקת בית הדין האזורי לעבודה:

בית הדין האזורי לעבודה בחן מבחנים להכרעה בדבר נוחות המעביד או הנאת העובד, מתוך מספר פסקי דין הדנים בנושא.

להלן דוגמאות :

  1. פסק דין של בית המשפט העליון – אגודה שיתופית בע"מ.

על פי פסק הדין יש לבחון האם השירות ניתן לעובד לשימושו והנאתו הפרטית או לשם נוחות המעביד. נוחות המעביד תבחן לפי השאלה האם יש משום שימוש בשירות בכדי לתרום תרומה ממשית לתפקידו של העובד.

קיים קושי להפעלת מבחן זה במקרים מעורבים, כאשר הן המעביד והן העובד נהנים מן השירות.

 

  1. פסק דין של בית המשפט העליון – בנק יהב.

על פי פסק הדין יש לבחון את ההטבה הניתנת באמצעות שני מבחנים מצטברים:

  • האם ההטבה המתקבלת חיונית למילוי תפקידו של העובד.
  • האם ההטבה גורמת לעובד הנאה ניכרת.

 

  1. פסק דין של בית הדין לעבודה בעניין פרויליך.

בית הדין קבע כי חופשות שנתיות בחו"ל שארגן המעסיק חרגו מגדר "נוחות המעביד" שכן אינן עומדות במבחן החיוניות לצורך ביצוע התפקיד.

 

לאור זאת, קבע בית הדין כי יש לראות באירוע הגיבוש לעובדים כטובתו של המעביד ולפיכך לא קיימת חבות לתשלום דמי ביטוח לאומי.

להלן הנמקות בין הדין:

  1. העובדים אינם מפיקים טובת הנאה ניכרת מהאירוע וזאת מהסיבות הבאות, בין היתר:
  • התובעת עורכת את אירועי הגיבוש רק בישראל.
  • אירועי הגיבוש נערכים אך ורק במהלך השבוע, על חשבון ימי עבודה.
  • אין כל אפשרות לעובדים להזמין לאירועים אלה את בני משפחתם.
  • התובעת ממנה את מלוא העלויות.
  • התובעת מחייבת את עובדיה להגיע לימי הגיבוש.

 

  1. התובעת הינה הנהנית העיקרית מהאירוע וזאת מהסיבות הבאות, בין היתר:
  • העובדים עובדים במחלקות שונות ומגוונות ושיתופי הפעולה בין המחלקות הכרחיים לשגרת עסקיה הרגילה, לתפוקתה ולרווחיותה של התובעת.
  • הרכב הטרוגני של עובדי החברה אשר מצריך השקעה בגיבושם.

 

מטרת ידיעון זה להביא לידיעתכם מידע פיסקאלי מעודכן. אין להסתמך על האמור לעיל, מבלי להיוועץ בשותף המטפל.

 

בכבוד רב,

ורדי, ברוקנר, אינגבר, רוזנצוויג

רואי חשבון