חוזר אוגוסט 2015

תיקון 51 לחוק מס ערך מוסף לעוסקים שמחזור עסקאותיהם לא עולה על 1.5 מש"ח

לאחרונה פורסם תיקון לחוק מס ערך מוסף שמסדיר את נושא הדיווח של עסקים שמחזור פעילותיהם נמוך מ1.5 מש"ח, כך שיוכלו לדווח אחת לחודשיים במקום אחת לחודש. עד כה הוסדר הדיווח בהוראות שעה, וכעת באופן קבוע הוא נכנס לחוק. למעשה אין שינוי ברמה הפרקטית עבור העסקים הנ"ל, אלא קיבוע העניין בחוק.

כמו כן, הוארכו עד ליום 31/12/16 הוראות השעה לפיהן יוגש הדו"ח המפורט כדו"ח נפרד בתוך 15 ימים ממועד הגשת הדו"ח התקופתי.

נזכיר, כי החל מיולי 2015, חברות אשר מחזורן עולה על 1.5 מש"ח מחויבות בדיווח מפורט למע"מ ( ולא חברות עם מחזור מעל 2.5 מש"ח כפי שהיה בעבר).

 

רווחי אקוויטי במסגרת רווחים ראויים לחלוקה

 לאחרונה פורסם פסק דין של בית משפט העליון בנוגע לערעור שהוגש על ידי פקיד השומה לבית המשפט המחוזי בעניין רווחים ראויים לחלוקה. בית המשפט המחוזי דחה את עמדת פקיד השומה לפיה אין לכלול רווחי אקוויטי במסגרת רווחים ראויים חלוקה לפי סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה ובשל כך ערער פקיד השומה לבית המשפט העליון . במקרה הנדון בוצעה חלוקת דיבידנד לבעל  50% ממניות החברה. מקבל הדיבידנד הצהיר כי הוא זכאי לשיעור מס מופחת לפי הוראת שעה על שיעור מס מופחת על חלוקת דיבידנד בגובה הרווחים הראויים לחלוקה אשר נצברו על ידי החברה עד סוף 2012.

סעיף 94ב לפקודת מס הכנסה מאפשר, בעת מכירת מניות או פירוק חברה, לחשב את הרווחים שנצברו בחברה ושטרם חולקו, כדיבידנד ולא כרווח הון. הסיווג הזה משמעותי בעיקר לחברות כיוון שדיבידנד בין חברתי פטור ממס, וכמו כן גם ליחידים שהחזיקו במניות לפני 2003.

במקרה הנ"ל, הדיון נסוב האם לכלול רווחי אקוויטי בתוך רווחים ראויים לחלוקה. פקיד השומה טען כי הרווחים הנ"ל לא חולקו בפועל כדיבידנד מהחברות המוחזקות לחברת המחזיקה, ולכן רווחים אלו אינם מהווים "הכנסה" על פי הפקודה. בית המשפט פסק כי יש לפרש את לשון החוק כפשוטה. דהיינו "נתחייבו במס" כולל את כל הרווחים החשבונאיים שהופקו ובכלל זה רווחים של חברה כלולה, אף שלא חולקו בפועל כדיבידנד.

בית המשפט העליון דחה את ערעור פקיד השומה והותיר את פסיקת המחוזי על כנה.

 

ייחוס הוצאות מימון שנצברו במספר שנים להכנסה מדיבידנד פטור 

 לאחרונה פורסם פסק דין של בית המשפט העליון בנוגע לערעור שהגישה חברת "בראון פישמן תקשורת בע"מ" על פסק דין שהוציא בית המשפט המחוזי.

החברה הנ"ל החזיקה בשנים 1999-2007 במספר חברות בנות ( "ידיעות אחרונות בע"מ", "פולן בע"מ", ובזכויות למניות של חברת "ידיעות תקשורת בע"מ") . את עיקר השקעתה היא ביצעה בשנים -1997-2000 , על ידי לקיחת הלוואות בסך של כ 430 מש"ח. במהלך תקופת ההחזקה הפיקה החברה  הכנסות מדיבידנד שחולק לה, כבעלת מניות, על-ידי החברות המוחזקות. הכנסה זו, אשר הייתה ההכנסה היחידה של החברה באותן שנים, הסתכמה בכ-120 מיליון ש"ח, והיא לא חויבה במס נוכח הוראת סעיף 126(ב) לפקודת מס הכנסה הפוטר ממס דיבידנד בין חברתי.

החברה ביקשה לנכות את הוצאות המימון הנ"ל כהפסד עסקי ולהעבירן לשנים הבאות, ולא ליחסן להכנסותיה מדיבידנד. לחילופין, טענה החברה כי הוצאות המימון הנ"ל לא ייצרו הכנסה מדיבידנד, אלא יצאו לשם השקעתה במניות החברות המוחזקות.

בית המשפט המחוזי דחה את עמדת החברה המערערת, וקבע שסעיף 18(ג) בפקודת מס הכנסה המדבר על יחוס הוצאות להכנסות בעלות שיעור מס מיוחד יחול גם על הכנסות מדיבידנד. כלומר בית המשפט קבע שהוצאות המימון ייוחסו לדיבידנד הבין חברתי הפטור ממס ובשל כך לא יוכרו כהוצאה.

בית המשפט העליון הותיר את פסיקתו של בית המשפט המחוזי ודחה את ערעור החברה.

 

הקצאת אופציות בתמורה לשירותי ניהול, האם זו הכנסה מעסק?

 לאחרונה פורסם פסק דין בבית המשפח המחוזי בתל אביב בעניין פרי יעקב שירותי ניהול בע"מ (להלן – החברה). בשנת 2003 נכרת הסכם בין החברה לחברת ליפמן הנדסה, לפיו החברה תתן שירותי ניהול (באמצעות יעקב פרי שהחזיק ב 51% מחברת פרי יעקב ) לחברת ליפמן תמורת דמי ניהול חודשיים, ובנוסף יוקצו לה120,000  אופציות לא סחירות לרכישת מניות ליפמן (שהינה חברה נסחרה בבורסה). בשנת 2004 חברת פרי יעקב מימשה את האופציות ומכרה את המניות תוך שנוצר לה רווח של כ 11 מש"ח. בדוח השנתי לשנת 2004 הצהירה החברה על אירוע מימוש האופציות (מניות) כרווח הון החייב במס בשיעור 25%  תחת הנימוק שמדובר בהכנסה שחל עליה סעיף 102 לפקודת מס הכנסה, ולפיו עובד  או נושא משרה ( יעקב פרי היה יו"ר הדירקטוריון של החברה ) שמימש אופציות למניות ומכר את המניות של החברה המעסיקה, ימוסה בשיעור של 25%.

פקיד השומה לא קיבל את עמדת החברה, וקבע כי מדובר בהכנסה מעסק בידי החברה החייבת במס  חברות בשיעור של 35%. לטענתו סעיף 102 מדגיש שמדובר רק בעובדים ונושאי משרה, ובטח שלא נותני שירותים שזה המעמד של החברה. לטענתו החברה לא שימשה כנושא משרה בחברת ליפמן וכן לא התקיימו יחסי עובד-מעביד בין החברה לחברת ליפמן.

יש לציין גם את סעיף 3(ט) לפקודה הקובע כי מימש אדם זכות שקיבל לרכישת נכס או שירות, ובעת המימוש היה הפרש בין המחיר של אותו נכס או שירות לבין המחיר ששילם אותו אדם…יראו את ההפרש כהכנסה לפי – סעיף 2 (1) דהיינו הכנסה רגילה.

בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת פקיד השומה ודחה את ערעור החברה.

בעניין זה ראוי לציין את פסק הדין בעינינו של מר בן שושן מול קרן תל אביב אליו התייחסנו בניוזלטר מחודש נובמבר 2014, שם נקבע כי הנסיבות מאפשרות איחוד ישויות בין החברה לבין היחיד כך שהמס שיחול יהיה המס החל על יחיד. במילים אחרות – למרות שבן שושן פעל במסגרת חברה בע"מ בוצעה הרמת מסך שחייבה אותו בתשלום מס כאילו ההכנסה נתקבלה אצלו אישית. פס"ד זה עומד בסתירה כלשהיא מול פס"ד פרי.