פס"ד פרופ' דוד קרצ'מר ואחרים
השאלה המרכזית בפסק הדין הנה האם כספי המלגות שקיבלו שלושה פרופסורים (המערערים) מהווים הכנסה החייבת במס.
רקע וטענות הצדדים-
הסוגיה המשפטית שבבסיס שלושת הערעורים אומנם זהה, אך נסיבות כל מקרה שונות,
יצוין כי המשותף בין שלושת המערערים הוא שהותם בשנה האקדמית שבין 2009-2010 באוניברסיטת NYU במסגרת שנת שבתון, וקבלת כספים מטעם שני מוסדות חדשים שנפתחו באותה שנה באוניברסיטה – מרכז תקווה לחקר החוק והתרבות היהודית, ומכון שטראוס למחקר מתקדם של צדק ומשפט (להלן: המוסדות). הרקע הוצג בהרחבה בפסק דינו של בית המשפט המחוזי.
הטענה המרכזית המשותפת לשלושת המערערים הינה כי הכספים שקיבלו מהמוסדות אינם נכללים בבסיס המס, מאחר שאינם מהווים הכנסה על פי אחד מהמקורות הקבועים בסעיף 2 לפקודה. נטען כי המערערים לא נתנו כל שירות למוסדות, אשר בתמורה אליו ניתנו הכספים, אלא כי הגיעו לניו-יורק לצורך מחקר ופיתוח אישי בלבד.
פקיד השומה טען כי יש לדחות את הערעורים, מהסיבה שהכספים שקיבלו הפרופסורים מהמוסדות מהווים הכנסה ממשלח יד ועל כן נכללים בבסיס המס.
דיון והחלטה-
בית המשפט העליון דן בשאלת מקור ההכנסה וקבע כי הכנסה אשר מתבססת על פירות "העץ שגידלו וטיפחו המערערים במשך השנים", אינה הכנסה פרטית הנעדרת מקור. בהכרעה זו השתמש בית המשפט ב"מבחן התמורה" ו"במבחן הזמן". מבחן התמורה עשוי לסייע בזיהוי הכנסות פרטיות-אישיות אשר אינן חלק מבסיס המס בישראל, באופן שהוכחת תמורה שבגינה ניתנה ההכנסה, מחזקת את המסקנה שמדובר בהכנסה חייבת ממקור. במבחן הזמן, הכספים שקיבלו המערערים ניתנו כצופי פני עתיד – בגין שהותם במוסדות ועריכת מחקר בתחומם, ולא כצופי פני עבר. המבחנים מצביעים על ציפייה מהפרופסורים לעסוק במחקר במהלך השנה האקדמית במסגרת כתלי המוסד האקדמי.
מבחן הזמן מחזק את המסקנה שאין המדובר במלגת-מתנה אלא בהכנסה בעלת מקור.
בפסק הדין חלק השופט אלרון על דעת הרוב (דעת של השופטים הנדל וקרא), באומרו כי ציפייה לתמורה אינה עומדת בתנאי החיוב במס, וכי לדעתו, בהיעדר קיומה של מערכת יחסים עסקית, לא ניתן לאתר מקור לחיוב במס בגין המלגות.