סיווג יחיד כתושב ישראל בהתאם לדין החל לאחר תיקון 132 – פסק דין א.כ, אפריל 2013
פסק הדין הנ"ל דן בסוגיית קביעת תושבות יחיד לעניין חבות מס לאחר תיקון 132 לפקודה.
תיקון זה חולל רפורמה בשיטת המיסוי של היחיד בישראל. מאז התיקון, חבות המס לתושב ישראל נקבעת על בסיס פרסונלי (כאשר לתושב חוץ נקבעת על בסיס טריטוריאלי).
במסגרת תיקון זה, ביו היתר, תוקנה הגדרת "תושב ישראל" לגבי יחיד אשר מתבססת על מרכז החיים בישראל. על פי סעיף 1(א) לפקודה, תושב ישראל הינו מי שמרכז חייו בישראל. לשם קביעת מקום מרכז חייו של יחיד, יובאו בחשבון מכלול קשריו המשפחתיים הכלכליים והחברתיים.
בנוסף, במסגרת התיקון, נקבעו שתי חזקות, הניתנות לסתירה (הן על ידי היחיד והן על ידי פקיד השומה), לפיהן מרכז חייו של היחיד בשנת המס הינו ישראל באם:
- סעיף 1(א)(2)(א) : שהה בישראל בשנת המס 183 ימים או יותר.
- סעיף 1(א)(2)(ב) : שהה בישראל בשנת המס 30 ימים או יותר וסך תקופת שהייתו בישראל בשנת המס ובשנתיים שקדמו לה הוא 425 ימים או יותר.
טענתו של המערער במקרה זה היא כי אינו חייב בתשלום מס משום שהוא אינו תושב ישראל. טענה זו נדחתה ועל כן חויב המערער בתשלום מס בגין תוספת הכנסה מהפרשי הון ברומניה בסך 3,500,000 ₪ בשנים 2005 ו- 2006.
לטענת המערער אין לראותו כתושב ישראל, אלא כתושב רומניה וזאת מהסיבות הבאות, בין היתר:
1. בשנת 1994 הקים חברה ברומניה אשר משלמת מסים לשלטונות המס ברומניה.
2. בשנת 2001 העתיק את מקום מגוריו לרומניה והוא חי שם עם בת זוג תושבת רומניה.
3. בכל אחת משנות המס הנדונות, שהה בישראל פחות מ-183 ימים (חזקת הימים על פי סעיף 1(א)(2)(א) לפקודה).
4. נקבע על ידי משרד הקליטה ביום 18.6.2009 כי הינו עונה על הגדרה "תושב חוזר".
לטענת המשיב , יש לראות את המערער כתושב ישראל וזאת מהסיבות הבאות, בין היתר:
1. המערער נשוי לאישה תושבת ישראל ואב לשני ילדים המתגוררים בישראל.
2. המערער מתגורר בבית הרשום על שמו ועל שם אשתו בישראל.
3. המערער מחזיק בשליש ממניותיה של חברה ישראלית ודיווח על הכנסות עבודה מחברה זו בישראל במהלך שנות המס הנידונות. כמו כן, המערער דרש נקודות זיכוי כתושב ישראל.
4. המערער מתנדב פעיל במשמר האזרחי.
5. למערער חשבון בנק המנוהל בישראל.
6. מתקיימת חזקת הימים הקבועה בסעיף 1(א)(2)(ב) לפקודה.
בית המשפט דחה את הערעור וקבע כי המערער הינו תושב ישראל ולכן הוא חייב בתשלום מס גם על הכנסתו שהופקה מחוץ לישראל. הסיבות העיקריות לדחיית הערעור הינן כדלקמן:
1. נמצא כי בשנים הנידונות אמנם לא התקיימה החזקה שבסעיף 1(א)(2)(א) הקובעת מינימום של 183 ימים, אך לעומת זאת, התקיימה החזקה שבסעיף 1(א)(2)(ב) שכן בכל אחת משנות המס 2005 ו-2006 הוא שהה לפחות 30 יום ובכל אחת מהן יחד עם השנתיים שקדמו לה הוא שהה בישראל יותר מ-425 ימים.
2. נקבע כי יישום הפרמטרים האישיים והמשפחתיים הקבועים בהגדרת תושב ישראל נוטים לכיוון הקביעה כי הינו תושב ישראל. מנגד, יישום הפרמטרים התעסוקתיים כלכליים מספקים תמונה מאוזנת, עם נטייה מסוימת לכיוון הקביעה כי הינו תושב חוץ.
3. נקבע כי המערער לא סיפק ראיות מספקות על מנת להוכיח כי הינו תושב חוץ והראיות שסיפק המשיב תומכות במסקנה כי המערער ראה את עצמו כתושב ישראל בשנים המדוברות.
4. המערער נמנע מלהביא שורה ארוכה של עדים רלוונטיים, שעשויים היו לתמוך בגרסתו.