ביום 11.3.2026 נתן בית המשפט המחוזי בתל אביב (כב' השופט מגן אלטוביה) פסק דין בערעורים שהגישו מספר חברות בקבוצת SAP, אשר יוצגו על ידי משרד עורכי דין הרצוג, פוקס, נאמן, בנוגע לשומות ניכויים לשנות המס 2016–2018, בקשר להסדרי תגמול נדחה של החברות עם עובדיהם. בית המשפט קבע, כי הפקדות מעביד לפוליסת פרט לפיצויי פרישה מוגדלים הן הכנסה חייבת במס בידי העובד במועד ההפקדה.
לפסק הדין השלכות במישור המס ובמישור דיני העבודה, בצד העקרוני והתפעולי גם יחד, שעל מעבידים המציעים לעובדים הסדרי תגמול נדחה לבחון היטב.
להלן עיקרי העובדות פסק הדין כפי שפורסמו ( באדיבות משרד הרצוג, פוקס, נאמן):
עיקרי העובדות
החברות הציעו לעובדים להתקשר בהסכמי העסקה מוטי פרישה, שנועדו להגדיל את הסכומים שיעמדו לרשות העובדים בפרישה. במסגרת הסכם העסקה מוטה הפרישה שכרו של העובד קטן משכרו תחת הסכם ההעסקה הרגיל, ואילו הסכום שיקבל העובד בפרישה גדול יותר, ללא שינוי בעלות הכוללת למעביד. החברות הפקידו את הסכומים לפרישה בפוליסת פרט, שאינה קופת גמל מאושרת, שבבעלות ובשליטה בלעדית של החברות. ההתקשרות בהסכם הייתה לעתיד בלבד. שינוי ההסדר היה אפשרי אחת לשנה, לעתיד בלבד. העובדים יכלו לקבל את כספי הפוליסה בפרישה או במוות בלבד, לאחר ניכוי מס במקור על ידי החברות במועד התשלום. העובדים לא יכלו להפיק טובת הנאה כלכלית מכספי הפוליסה עד לקבלת הכספים.
פסק הדין – שורות תחתונות
• בית המשפט קיבל את עמדת רשות המיסים, כי ההפקדות של המעביד לפוליסת הפרט מהוות הכנסת עבודה בידי העובדים כבר במועד ההפקדה (ולא במועד קבלת הכספים), וחייבות בניכוי מס במקור במועד ההפקדה לפוליסה. בית המשפט נימק, כי מבחינה מהותית ההפקדות משקפות העברת ערך כלכלי לעובד כבר במועד ההפקדה, וכי בשינוי הסכם העבודה להסכם מוטה פרישה יש לראות בעובד כמי שעשה שימוש בשכרו – קרי, קיבל את השכר והחליט להפקיד חלק ממנו בפוליסה באמצעות מעבידו. בית המשפט ביסס את פסק הדין על נאמנות קונסטרוקטיבית, בעלות כלכלית, העדפת המהות על פני הצורה, רוחב היריעה של סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה, והעדר מקור סטטוטורי מפורש לדחיית מס לגבי פוליסות הפרט (בניגוד למשל לדחייה שבסעיף 102 לפקודה או לגבי קרן השתלמות או פיצויי פרישה). מעבר לצורך צוין, כי ניתן לראות בהסכם בבחינת עסקה מלאכותית.
• נקבע שהחברות זכאיות לניכוי ההוצאה בגין ההפקדות לפוליסה כבר במועד ההפקדה. קביעה זו תחול חרף התיישנות, ככל שישנה, של שומות המעביד.
• עוד נקבע, כי מחבות המעביד בשל שומת הניכויים, יש להפחית את סכומי המס ששולמו במועד קבלת הכספים על ידי עובדים שפדו את פוליסת הפרט בפרישתם או במקרה מוות.
• חרף דחיית עמדתה של SAP, בוטל קנס אי-הניכוי שרשות המיסים הטילה עליה. בית המשפט קבע, כי עמדתה של SAP לא הייתה נטולת בסיס, וכי ניתן להבינה כפרשנות לגיטימית של הדין, במיוחד נוכח החלטת המיסוי שניתנה באותו נושא בעניין חברת החשמל (החלטת מיסוי 8845/18).
השלכות מעשיות
על מעבידים המציעים לעובדים הסדרים אלה לשקול את השלכות פסק הדין עליהם ועל עובדיהם, לרבות במישור המס ובמישור דיני העבודה, בצד העקרוני והתפעולי גם יחד, ובכלל זה:
• החבות האפשרית במס של המעבידים ושל עובדיהם בקשר להסכמים אלה, בשים לב לכך ששומות ניכויים יוצאות לחברות אך חבות המס המהותית היא של העובדים.
• המשך ההפקדות לפוליסות בנקודות הבחירה.
• בחינת ההסכמים הקיימים עם העובדים והתאמת מנגנוני התגמול בחברה, לאור הקביעות השונות בפסק הדין.
יש גם לקחת בחשבון, כי מדובר בפסק דין ראשון בנושא, וכי חברות SAP רשאיות להגיש ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון. כן יש לקחת בחשבון, כי מתקיימים הליכים נוספים באותה סוגיה, לרבות בפני בתי המשפט.