פסק דין צ.ג.י פרסונל
בפסק דין בעניין צ.ג.י. פרסונל נדונה הסוגיה, האם דירה מגורים שהעמידה חברה עבור עובדיה הזרים נחשבת כהטבה החייבת במס בידי העובד.
רקע-
חברת צ.ג.י. פרסונל (להלן: החברה) עוסקת בהעסקה והשמת עובדים זרים בענף הבניה, ובהתאם להוראות חוק עובדים זרים, תשנ"א – 1991 ("חוק עובדים זרים"), העמידה מגורים לרשות 110 העובדים המועסקים על ידה, ורכשה להם ביטוח רפואי. בהתאם להוראות חוק עובדים זרים, הייתה החברה רשאית לנכות משכר העבודה של העובדים חלק מהעלויות הכרוכות בהעמדת המגורים ורכישת הביטוח הרפואי, וכך עשתה.
בשנות המס שבערעור, חייב פקיד השומה את החברה במס בגין ההפרש שבין עלות העמדת המגורים ורכישת הביטוח הרפואי לבין הסכום שניכתה המערערת מהעובדים בגין מגורים וביטוח רפואי (להלן: "סכום ההפרש") בנימוק שמדובר בהכנסה של העובדים ממנו הייתה אמורה המערערת לנכות מס במקור.
החברה אינה משלימה עם חיוב המס האמור.
דיון והחלטה-
הדיון בבית המשפט נחלק לשניים ודן בשתי סוגיות.
1. בחינה האם הוצאות הלינה הכרחיות בייצור הכנסה
סעיף 2(2) לפקודה, מוציא מגדר "הכנסת עבודה" תשלומים המותרים לעובד כהוצאה.
בין היתר, נכללים בתשלומים כאלו, גם הוצאות לינה לפי הוראת תקנה (2א) לתקנות מס הכנסה (ניכוי הוצאות מסוימות(, הקובעת כי "הוצאות לינה שהוציא נישום בישראל…ואולם הוצאות שהוציא נישום ללינה במקום המרוחק פחות מ-100 קילומטרים ממקום מגוריו או ממקום עיסוקו העיקרי, לא יותרו בניכוי, זולת אם שוכנע פקיד השומה שהלינה הייתה הכרחית לייצור ההכנסה של הנישום".
ביהמ"ש קבע כי יש להבחין בין מגורים אשר נבחרו על ידי העובד הזר בסביבה ובתנאים שבחר בעצמו, לבין מגורים של העובד הזר שנבחרו על ידי המעסיק ומותאמים לצרכי העבודה.
כאשר העובד הזר בוחר את מקום מגוריו באופן עצמאי ובתנאים המתאימים לו, ללא קשר למקום העבודה, ניתן להסיק כי מדובר בהוצאה שאינה הכרחית בייצור הכנסה, גם אם המעסיק משלם עבור הוצאה זו. אך מנגד, כאשר המעסיק מכפיף על העובד תנאי מגורים המותאמים לצרכי עבודה, יש לראות בהוצאות המגורים כהוצאה הכרחית בייצור הכנסה.
במקרה של חברת צ.ג.י. פרסונל, החברה משכנת את עובדיה בסמוך לאתרי הבניה ומתקיים התנאי לפיו העובדים הזרים לנים במקום המרוחק פחות מ-100 ק"מ ממקור עיסוקם העיקרי. לעובדים לא הייתה זכות בחירה בעניין המגורים.
לפיכך, קבע ביהמ"ש כי הלינה באתרים ובדירות אשר שכרה החברה למגוריהם היו הכרחיים לעובדיה הזרים, לצורך ייצור הכנסתם מעבודה בישראל.
2. בחינת טובת ההנאה בידי העובד
הסכומים שגבתה החברה מעובדיה משקפים את טובת ההנאה השולית אשר צמחה להם מעצם העמדת מקומות המגורים. כלומר, העובדים שילמו בגין אותה "טובת הנאה". סכום ההפרש, בין עלות העמדת המגורים לבין הסכום אשר ניכתה החברה מעובדיה, הוא הוצאה בידי החברה ואינו צריך להוות הכנסה בידי העובדים.
באשר להוצאות ביטוח הרפואי, נקבע כי הביטוח משרת את טובת ורווחת העובדים הזרים. טובת המעסיק מרכישת הביטוח היא שולית ולכן הוצאה זו מהווה טובת הנאה החייבת במס על ידי העובד מכוח סעיף 2(2) לפקודת מס הכנסה.