חוזר ספטמבר 2021 – פס"ד שפונט – פריסת רווח הון או שבח ריאלי לצורך חישוב מס יסף

השאלות

  1. האם בעקבות פריסת רווח ההון הריאלי לפי סעיף 91(ה) לפקודה, אשר ביצע מר אלכסנדר שפונט (להלן: "שפונט") בגין מכירת מניותיו – יחויב במס יסף בגין החלק היחסי המיוחס לשנת המכירה בלבד או שיש לחייב את שפונט במס יסף בגין מלוא רווח ההון הריאלי?
  2. מהו המועד לקביעת שער החליפין, לצורך חישוב רווח ההון, האם במועד ה-Closing כטענת המערער(ביום ה-15.12.2013), או במועד חתימת ההסכם(ביום 21.11.2013) כטענת המשיב?

 

עובדות

 

ביום 21.11.2013 נחתם הסכם הבנות בין Primesense Inc  ("החברה") בעלי המניות בחברה, וחברת Apple Inc  ("אפל") לרכישת כל מניות החברה בדרך של מיזוג משולש הופכי, במסגרתו עתידה הייתה החברה להפוֹך לחברת בת של אפל ("ההסכם").
במסגרת ההסכם נקבעו התנאים השונים שעל הצדדים לעמוד בהם, טרם כניסת העִסקה לתוקף.

ביום 5.12.2013, לאחַר שהצדדים עמדו בתנאים השונים שנקבעו בהסכם, הושלמה העסקה ("מועד ה-Closing").
במסגרת ההסכם מכר המערער את מלוא מניותיו בחברה (125,860 מניות) תמורת 4,198,015 דולר ארה"ב.
בהתאם להסכם, 4,127,437 דולר שולמו למערער בדצמבר 2013, ותשלום יתרת התמורה ("התמורה העתידית") נדחה למרץ 2014.
בעת הדיווח על רווח ההון (ביום 9.12.2013), דיווח המערער על רווח הון בהתאם לשער החליפין של הדולר ביום 5.12.2013 (מועד ה-Closing) וביקש לדחות את מועד החיוב בגין התמורה העתידית מהמכירה למועד קבלת התמורה בפועל.
בדו"ח השנתי לשנת 2013 דיווח המערער על הכנסתו ממכירת המניות וחישב את רווח ההון שנצבר לו בהתאם לשער החליפין של הדולר ביום 5.12.2013 (מועד ה-Closing).
באותו דו"ח, ביצע המערער פריסת מס בהתאם להוראות סעיף 91(ה) לפקודה, במסגרתה פרס את רווח ההון שנצמח לו ממכירת המניות לשנות-המס 2010–2013.
במסגרת הפריסה, שילם המערער את המס הנוסף על חלקהּ היחסי של ההכנסה המיוחסת לו (בעקבות הפריסה) לשנת 2013 בלבד.

התשלום בפועל בגין מכירת המניות התבצע ביום 18.12.2013, כאשר שער החליפין באותו מועד היה נמוך מזה שנקבע במועד ה-Closing  (ביום 5.12.2013).

במרץ 2014, עם קבלת התמורה העתידית, דיווח המערער על רווח ההון שנצבר לו מהתמורה העתידית.

בצו נשוא הערעור, חישב המשיב את התמורה בסך 4,127,437 דולר לפי שער חליפין ליום 21.11.2013.

פסק הדין

 

ביהמ"ש, מפי השופט מ' אלטוביה, דחה את הערעור בשתי המחלוקות.

 

הוא ניתח את הרקע לחקיקת סעיף 121ב לפקודה בתיקון 195 וקבע, כי הסעיף קובע מס מיוחד, אשר איננו מהווה מדרגת מס כשאר המדרגות, אלא מהווה מעשה חקיקה המבקש ליצור הסדר שלם וייחודי הקובע מס נוסף על כלל הרווחים שהתקבלו בשנת המס.

בנוסף קבע בהימ"ש, כי כוונת המחוקק העולה מתוך הסעיף הייתה במפורש הטלת מס נוסף "על עשירים", כאשר המחוקק התיר לפרוס לצורך חישוב מס היסף רק הכנסה בעל גוון סוציאלי המנויה בסעיף 8(ג) לפקודה ולא הכנסה מרווח הון או שבח.

 

השופט אלטוביה ציטט באריכות מפסק-הדין של בית-המשפט העליון בעניין שבטון המסבירים את ההבדל בין הוראות סעיף 8(ג) לפקודה, אשר עוסקות בפריסה מהותית של ההכנסה לעומת הוראותיהם של סעיף 91(ה) לפקודה.

כי הפְּסָק האמור מורה את שלושת אלה: (א) מקום שלשון הסעיף אינה משתמעת לשתי פנים, הפרשן אינו נדרש להתחקוֹת אחַר תכלית סמויה שאינה מצויה בלשון הסעיף; (ב) המחוקק מבחין ויודע לומר אימתי הפריסה כאמצעי מיצוע וביזור ההתעשרות היא "טכנית" וניתן ללמוד מתכלית הסעיף אימתי היא "מהותית"; (ג) סעיף 8(ג) הוא בעל צביון סוציאלי. בהמשך לכך קבע השופט אלטוביה, כי לשון סעיף 121ב לפקודה ברורה, כי היעדר הפניה לסעיף 91(ה) אינו השמטה שבטעות אלא אמירה שבשתיקה כי הפריסה שתותר לצורך חישוב ההכנסה החייבת החבה במס הנוסף היא לגבי הכנסה בעלת גוון סוציאלי המנויה בסעיף 8(ג) ולא הכנסה הונית, וכי המחוקק ביקש למסות הכנסות גבוהות שאינן בעלות גוון סוציאלי.

 

לסיכום קבע ביהמ"ש, כי אין לפרוס את רווח ההון הריאלי לצורך חישוב מס היסף ומשכך שפונט ישלם מס יסף על מלוא ההכנסה החייבת שהתקבלה על ידו בשנת המס לרבות רווח ההון.

 

 

לצפייה בפס"ד המלא לחצ/י כאן.

בודק...