רקע כללי
חברת אלביט מערכות בע"מ (להלן: "החברה") הגישה תביעה כנגד החלטתו מיום 31.12.2019 של הנתבע בהליך, המוסד לביטוח לאומי (להלן:"המל"ל"). בהחלטתו שבנדון קבע המוסד לביטוח לאומי את דמי הביטוח שעל התובעת לשלם לשנים 2014-2017 במסגרת ביקורת ניכויים שנערכה לה.
בנוסף, קבע כי החברה זקפה בחסר הטבות לעובדיה וניכתה דמי ביטוח לאומי בחסר לגבי הרכיבים הבאים: פריסת שכר, הפחתת ניכויי רשות בשכר ברוטו, רווחה, ארוחות, מתנות והסעות לעובדים.
סוגייה משפטית
- האם ביקורת ניכויים שעורך ביטוח לאומי יכולה לכלול סוגיות שלא נבחנו קודם לכן בביקורת ניכויים שערך פקיד השומה?
- לעניין חישוב דמי ביטוח לאומי, האם רכיבי שכר מסוימים צריכים להיות מנוכים משכר הברוטו של עובדי המעסיק, או שמא משכר הנטו?
טענות הצדדים
החברה:
טענתה המרכזית של החברה הינה כי המל"ל אמנם הסתמך על הסכם השומה, אולם הוא הרחיב את החיוב בדמי ביטוח מעבר להסכם השומה ובניגוד לעמדת פקיד השומה. כ מו כן, טוענת התובעת כי הרכיבים בגינם קוזז השכר הם חלק משווי השימוש ברכב, ומדובר למעשה בניכוי הוצאתה כמעסיק, שיש לו אינטרס לספק פתרון תחבורתי זמין לעובדיו.
המוסד לביטוח לאומי:
המל"ל טוען כי פעל כדין וכי לא פרץ את מסגרת השומה שנערכה לתובעת על ידי פקיד השומה, אלא התייחס בהחלטתו לנושאים שפקיד השומה לא התייחס אליהם.
המל"ל מדגיש כי בפועל, הרכיב היחידי שנמצא במחלוקת בין הצדדים הוא הפחתת ניכויי רשות בשכר ברוטו, כלומר, קיזוזים שונים שמבצעת התובעת משכר עובדיה בגין הסדר ההחכר (ליסינג).
נטען כי התובעת נוהגת ונהגה לנכות קיזוזי שכר אלה משכר העובדים בערכי ברוטו, בטענה שמדובר בהוצאה
של המעסיק עצמו.
לעמדת המל"ל, מדובר בהוצאה פרטית של עובד החברה ולכן החברה הייתה צריכה לנכות את ההוצאות הפרטיות משכר העובדים נטו.
פסק הדין
בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה וקיבל את עמדת המל"ל וקבע כי החברה ניכתה לעובדיה דמי ביטוח לאומי בחסר והפחיתה ניכויי רשות משכר הברוטו.
נקבע כי קיזוז משכר הברוטו, ובהתאם הקטנתו של השכר המבוטח במל"ל – עלול לפגוע בעובד בפן הביטוחי-סוציאלי.
בנוסף, הדבר מוביל להקטנת המס החל על העובדים בצורה לא תקינה, הנוגדת את הוראות הדין.
אלו הנקודות המרכזיות אליהן התייחס בית הדין:
- הצורך באחידות מול הסכם השומה- בית הדין קבע כי המל"ל פעל כדין מכוח הוראות ומטרות חוק הביטוח הלאומי, וכדי לשקף את שכרם האמיתי של עובדי החברה על מנת שבבוא העת הגמלה שתשתלם להם תהיה מבוססת על נתוני אמת.
בית הדין סבר כי לא מדובר בכפל חיוב, סוגיית שווי השימוש נבחנת בנפרד, והשאלה האם ניכויי הרשות משכר העובדים ברוטו נעשה כדין, לחוד. - באשר לטענת החברה בנוגע לרכיבי השכר שנוכו משכר העובדים ומהווים חלק משווי השימוש ברכב, בית הדין דחה טענה זו, וקבע כי מדובר בחיובים בגין חיוב העובד מעבר להסדר הליסינג, ולא בחיובים שנעשים בגדרו של ההסדר. לכן, שימוש יתר ומעבר למכסה המותרת אינו מהווה חלק מאינטרס המעסיק, ואין מדובר בעלות המעסיק.